“והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו”
הבוקר עם יציאתנו באוטובוס המזמר, בלייזרים, אורגני אורות, אפקטים של עשן ושל מחיאות כפיים סוערות.
הכי אסקפיזם שאפשר בעת הזאת.
שמנו פעמינו צפונה, חברות עמותת “פני”ם חדשות” לביקור שתוכנן זמן רב במפעל “אוריאל” שביוקנעם, המתמחה בייצור מוצרים אורטופדיים , שנפתח בימיה הראשונים של המלחמה, ונרכש ע”י רחלי הירש חברתנו המוכשרת ובן זוגה שחר.
השניים ,היא רואת חשבון, מנהלת הפיתוח העסקי לשעבר בחטיבת “שטראוס” , יועצת אסטרטגית לחברות ודירקטורית ,הוא – נציג חברת “נייקי” העולמית באירופה, חלמו והגשימו.
באנו לפרגן ולשמוח בשמחתם לשמוע על סיפור היזמת ולבקר במפעל ובמתחם הייצור.
תודה לרחלי המוכשרת והמוערכת על קבלת פנים לעילא ולעילא, על מאור הפנים ועל מארזי המתנות המפנקים שקיבלנו.
מאחלים בהצלחה רבה ועשייה בינ”ל פורצת דרך .
גאות ברחלי שלנו !
מיוקנעם היצפנו לחממת “לוטוס” בניהולה של מייסה חלבי מעוררת ההשראה.
חממה שהינה סטארטאפ חברתי תעסוקתי להכשרת נשות היי טק דרוזיות.
מייסה סיפרה על חזונה הנפרץ להעניק הזדמנות לנשות העדה הדרוזית בדמות עבודה בחברת הייטק באמצעות חשיפתן, יצירת רול מודל והכשרתן.
מייסה אישה דתייה בחרה לחזור בתשובה בנערותה אך בעידודם של הוריה המשיכה ללמוד והפכה למעצמה המהווה אבן שואבת להגשמת חלומות.
חלומות אשר מסתבר שנשים דרוזיות אינן יכולות אפילו לחלום…אולי מפני שאינן מאמינות שהן יכולות ואולי משום שלא היתה להם דמות לחיקוי.
מייסה גייסה את השיך טאריף למתן הכשר לנשים הדרוזיות וכן את נשיא “אמדוקס”.
כבוגרת תוכנית “מנדל” למנהיגות טוותה קשרים גייסה תורמים והפכה חלום למציאות.
“לוטוס” בחרה לקרוא לחממת ההייטק שלה משום יופיו של הפרח וססגוניות פריחתו ומשום שגדל בתנאים קשים במי נהר עכורים.
ללוטוס מחזור חיים משונה כאשר שורשיו מבוססים בבוץ ובכל לילה הוא שוקע במי הנחל
ובבוקר שב ופורח במלוא הדרו.
ככזה, הינו מסמל תחייה ועוצמה, נחישות וגיוון.
זרעו של הלוטוס יכול לשרוד אלפי שנים ללא מים ולנבוט מעל 200 שנה מאוחר יותר..
כאן טמונה האמונה שלנו בעצמנו, ביכולתנו לנבוט לצמוח וללבלב, בנצחון הרוח על החוכמה, בהווית “הרחם של העולם” , הצומח מתוך הכאוס במלוא תפארתו.
הלבלוב הזה הביא לנשים הדרוזיות הצלחות בהגשמת חלומות שלא העזו לחלום, כאלה אשר שינו אף את שפת הגוף שלהן.
” הן לפתע הזדקפו, עיניהן המושפלות החלו להיישיר מבט ולפתע הן מילאו את הכיסא עליו ישבו”
כך מייסה תיארה את פרחי הלוטוס הגדלים בערוגת החממה שלה ,בגאווה ובענווה רבה.
“לא תאמינו היא אמרה.
ביקשתי עצת זהב מהרבנית עדינה בר שלום בצאתי לדרך”
“דעי מתי לתת לגברים לדבר בשמך” היא אמרה.
וכך היה.
היא הציעה לי לשתף גברים שילכו לדבר בשמי אצל השייך ויבדקו התנגדויות וסיכויים .
ומכאן נסללה הדרך.
כובשת לב היא מייסה.
בלבושה הצנוע, בדיבורה השקט,בחוכמת החיים שלה ובנחישותה הבלתי מתפשרת להעיר חלומות, לחלום אותם ולחיות אותם בהגשמה
מרחיבת לב ונפש.
זמן צהריים הביא אותנו לממלכתו של שפיק, איש הכנאפה והמתוקים שקיבל אותנו לארוחת צהריים ולסיפור חייו המרתק.
חתמנו בסדנת כנאפה ובביקור במפעל הייצור.
נקודת הסיום היתה גם לסמל של התחלה.
התכבדנו להיות הקבוצה הראשונה אשר ביקרה ב”דאר אל מוכתר” הבית הראשון בגרעין הכפר עוספייה שהיה שייך לכמאל מנצור, יועץ לנשיאי ישראל ולממשלותיה לענייני דרוזים ומיעוטים, חתן פרס ישראל אשר ביתו המשוחזר הפך בימים אלה למרכז מבקרים מרתק ספוג באווירת הימים של תחילת המדינה.
הבית מוקף מרפסת הנפתחת אל תמונת נוף מעתיקת נשימה, מבושמת בפריחת ההדרים המקיפים מכל עבר.
בפסטוראליות הזו, מקופל סיפור חייו של כמאל, שזור בארגז הנדוניה, במנהגי האירוח של הדרוזים, נאמנותם למדינת ישראל עד מסירת נפשם על הגנתה כל השנים.
המשפחה קמה משיבעה על מותו של מנסור אמש, וראתה בביקורנו סמל להנצחתו המכובדת.
בן 93 היה במותו. צלול וחיוני עד יומו האחרון.
כל הטוב הזה נארז לחווית היום אשר הדפה את מועקת המלחמה ליום אחד, בנסיעה שהקימה את כולן לריקודים ולשירה תוך כדי הנסיעה בשירים מכל הזמנים ובשירי ארץ ישראל הנוגעים.
“עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים”
שרנו וחתמנו את טיולנו בתפילה לימים טובים למדינת ישראל ולשובם לשלום של חיילנו וחטופנו.
מוכרחים לאסוף רגעים טובים ולהיטען בהם במציאות חיינו המורכבת.
עוד יבואו ימים טובים!
