מי באמת רוצה שגרה?

אורית הרץ – מהנדסת מחשבים, מנהלת מערכות מידע בעיריית כפר סבא

בימים כתיקונם שגרה נתפסת לעיתים כמערכת מחויבויות, מטלות, הרגלים, שנתפסת כטבעית וחסרת ערך מיוחד. בימים כתיקונם אנו מחפשים פעילויות שיוציאו אותנו מהשגרה, אנחנו מחפשים שינויים ואתגרים ונהנים מכל הזדמנות לחוויה שונה שתעורר אותנו,  בזמנים הרגילים אנחנו נוטים לשכוח ששגרה נוסחת עלינו גם רוגע וביטחון……..תודו על האמת, “תקופת הקורונה” מעוררת בנו געגועים לשגרה שהייתה לנו פעם, שנתפסה משמעממת וחסרת ערך מיוחד….. בימים אילו אנחנו מוכנים לתת הרבה כדי לחזור לשגרה הנוסטלגית רגע לפני ה”קורונה”…..
גם אוהבי התנועה ואתגר אוהבים לצד זה סביבה בטוחה, קבועה, מתגמלת, אבל האם באמת יש משהו בסביבה שלנו או בחיים שלנו שהוא קבוע או בטוח?
בעצם, אם את חושבת על זה לעומק,  הדבר היחיד שהוא קבוע בחיים שלנו הוא השינוי.  מדי יום אנחנו מתבגרים. מדי יום אנחנו שומעים שיש מוצרים חדשים, חוקים חדשים, מערכות חדשות, סביבות עבודה חדשות, מובילי דעה חדשים, מישהו עזב, משהיא התחתנה וכו’.

ידועה האמרה : “האדם מתכנן ואלוהים צוחק” – תמיד יש שינויים ואף פעם הם לא תואמים לתוכניות שלנו.

אז אם השינוי הוא הדבר הכי קבוע בחיים שלנו אז ברור שסיפורים של שינוי, של “יציאות מצרים” שונות, של מעבר ממצב אחד למצב אחר, הם דבר של יום ביומו, לכולנו!
כשהשינוי פוגש בנו עדיף לנו לבחור לאמץ אותו אל חקיינו, להעצים את היתרונות שלו וההזדמנויות שהוא מביא אתו ולנסות בה בעת לעקוף, או אפילו להיפרד ולהתאבל כראוי, ממה שאינו ניתן להתאמה או לשליטה.  אפשר לחבק את השינוי ולהתמקד במעלותיו לנו ועד מהרה נתמלא בתחושת הקלה, תחושה של תקווה לעתיד. טבעי שנתרפק על העבר ונתמלא מחשבות טובות, נוסטלגיות בהזכירנו בו. כדאי לנו יחד עם זאת לשנן לעצמו אמיתה אייתנה – תמיד, כשאנו חושבים על העבר הזיכרון הוא בדרך כלל סלקטיבי. לרוב אנו זוכרים את מה שאנו רוצים לזכור ומעצימים את הזיכרונות הטובים שלא הדחקנו בתהליך מנגנוני ההגנה הטבעיים שלנו .

האדם מטבעו הוא טיפוס מסתגל. ויעידו על כך אלפי שנות אבולוציה.

תנאי הכרחי להסתגלות ולקבלת השינוי הוא להרפות מהזיכרונות שצובעים את העבר בצבעים ורודים ולקבל את המצב החדש. מהרגע שנבין שאין לנו מה לעשות ועליינו לקבל את השינוי  נוכל להיפרד מההרגל של להתגעגע למצב הישן ונוכל לצמוח להשתחרר ולמצות את ההזדמנויות שנובעות מהשינוי. במילים אחרות – להסתגל…
כל חיינו, מילדות, המעבר מהגן לבית הספר היסודי או המעבר מהיסודי לחטיבה מהחטיבה לתיכון, מהתיכון לצבא, כל אחד מחוויות אילו היה מאורע של שינוי בפני עצמו, שהתמודדנו עמו, כל אחד בדרכו שלו לצמיחה, והם אלו שעצבו את חיינו, את מי שאנחנו עכשיו.
כהורים, יציאת הילדים מהבית הוא סיפור של שינוי. היינו רגילים לקחת אחריות על הכל. טיפחנו הרגלים שבהם הילדים שלנו היו במרכז חיינו ועתה, כשהם פורחים להם לדרכם, אנחנו לומדים לשחרר, לתת לגוזל לעוף…….  

מה שמשותף לכל סיפורי יציאת מצרים שלנו ושל אחרים. שכולם סיפורים של שינוי שנכפה עלינו, או שכפינו על עצמינו בדרך זו או אחרת, כולם מלווים בקשיים של עזיבת מציאות מסוימת ומלחמה לעיצוב הדרך החדשה, ובכולם חייבת להיות סגירת מעגל שיש בה, לפחות לתקופה מסוימת, אושר ורוגע של יציאה מעבדות לחירות ותקווה למימוש חלומות חדשים.  

אז עם תקווה שגם ימי הקורנה יהיו רק מעבר ממצב אחד למצב של שגרה חדשה ומבטיחה נתפלל שיגיעו ימים טובים לכולנו!  אמן!