הרהורי קורונה – ערב חג שני של פסח – “קריעת ים סוף 2020”

שוב אנחנו בעוצר ועוד קצת יתרגש עלינו ערב חג שני ואיך בכלל עוצר העוצר את חיינו ושמחתנו יכול ללבוש חג ? החג השני מקבל מישנה תוקף השנה יותר מאי פעם עם סיפור קריעת ים סוף שאיזכורו בשביעי של פסח.
אותו סיפור שהפך גם למטבע לשון המבקשת לבטא קושי גדול עצום עד בלתי אפשרי במסעות חיינו.
“קריעת ים סוף” של הזמן הזה מתבטאת בקפסולת “זמן קורונה” הקורעת את ליבנו בצו הריחוק המשפחתי החברתי והכלכלי.
הכיסופים לאהובים שלנו יוצאים מליבנו , חוצים דרך המסכים בהם סבתות וסבים מנופפים לשלום לנכדיהם מהרחוב ומוחים דימעה , עבור בשירת המרפסות המרגשת ובמבצעי חלוקת המזון, הרכישות המרוכזות מחקלאים ובעלי עסקים שונים, מעשי החסד של ישראל היפה המפליאה להתאחד ולרגש בעיתות מלחמה.
שלשום, לאחר חודש ארוך מאוד של נתק משפחתי חשתי שמיציתי את ה”זומים” ובצאת העוצר הרגשתי כמי שכבר יצאה ממצרים … והארץ המובטחת תתגלה לי בדמות הבית של אמא.
אז יצאתי חבושה במסיכה לפי ההוראות, עצרתי לקנות פרחים ובאתי להפתיע את אמא .
ניהלנו שיחה בעמידה, מרוחקות כל כך עד כי לעיתים לא שמענו זו את זו, אמא עמדה במעלה המדרגות ואני במפלסי הפרחים המרוחקים, מגייסת את כל יכולות הריסון שלי שלא לפרוץ בבכי ,הן מעוצמת ההתרגשות והן מעוצמת הכאב על המצב ההזוי הזה אליו נקלענו, האוסר נגיעה וגוזל חיבוק ונשיקה וחום וקירבה.
היה זה קורטוב של רגעי אושר בלתי נתפשים, געגוע שלא יכול לגעת, געגוע שני המטר המייסרים…
והנה שוב, ערב חג שני אנו חוגגים “מרחוק” מאחלים זה לזה איחולים מעודדים במפגשי זום ונשטפים באוטוסטרדת המידע הבלתי פוסקת של המומחים והפרשנים , שאומרת דבר והיפוכו, מונה שעה אחר שעה את מספר הנפטרים בעולם ומתנחמת בהישגים שלנו בארץ הקודש, ובתרועת שמחת העניים הזאת אנו עולים על ייצוענו אל יום המחר, הדומה כל כך לקודמו …
ואם בסמליות קריעת ים סוף עסקינן הרי ש”אחדות ההיפוכים” העולה מהעובדה כי הים הפך ליבשה , מציפה את הגלוי והנסתר.
הגלוי בבריאת העולם לעומת המסתורין המתקיים בעולם המים המכסים תחתם יקום שלם של חיים בלתי נראים.
תהליך הגלגול לאחור הזה של הבריאה המתחולל בבקיעתו של הים, בו נפרצים כל הסודות ומתערבבים להם ים ויבשה יחדיו, מתכתב עם המציאות בה נשמטת מתחת לרגלינו מציאות שהכרנו עד פרוץ הקורונה – עתירה במודרניזציה ועתירות הטכנולוגיות , וכעת מסיגה אותנו לאחור, למקורותינו, לבריאתנו, למעשה בראשית, הקורא לרה ארגון גלובלי… כזה המבקש שנאמין לבלתי אפשרי, לים שיכול להפוך ליבשה וליבשה שיכולה להפוך בוצית ולהטביע את מבקשי רעתנו, ממש כמו שהטביעה את מרכבותיהם של המצרים שרדפו אחר בני ישראל.
ובמשבר המנהיגות העולמי, החסר היום יותר מאי פעם מנהיגים בעלי שיעור קומה, שליחי ציבור, נפילים של העת הזאת, בעלי יכולת אמיתית לניהול סיכונים, חסר לנו אותו מנהיג מגמגם וקשוב, שיודע לקבל סמכות ולהצניע לכת, שיכה על המים ועל מסתורין המוטציות של הוירוס הרע הזה ויקום עליו לכלותו , ויבוא שלום ובריאות על עם ישראל.
עם הזמן בוודאי נדע כולנו את הנסתר מאיתנו המוצפן בעודף האינפורמציה המבלבלת, זה שסחרו בו מנהיגים בארץ ובעולם.
או אז נכעס יותר על מי שגם בעיתות משבר עולמי עשו פוליטיקה, זנחו את הקשישים, עשו “הפרד ומשול” והתמסרו למאוויהם האישיים.
נכעס – וכמו תמיד נעבור לסדר היום.. זה שהתגעגענו אליו כל כך !
ועד אז שיהיה חג שמח צבוע בניסים ונפלאות, תעלה ותבוא ” שירת הים” מהמרפסות, ישובו במהרה ימי החול, ישובו החיים שעזבנו בקצב פעימותיהם המתגעגע , יתניעו את שעון הזמן שעצר , ימזגו עצמם מחדש וירעידו מיתר בשירת “אתמול היה טוב, אתמול היה טוב.. ויהיה גם מחר”.