הנסיבות המשפיעות על פורשי צה”ל הבכירים לבחור קריירה שנייה בתפקיד בכיר בשלטון המקומי

מאת

רונית לב

רונית לב, אל”מ במילואים , מנכ”לית עמותת “מרחבי לב” 

מובילה מיזמים חברתיים-לאומיים בתחומים מגוונים תוך שיתופי פעולה עם משרדי הממשלה ומוסדות שונים.

מרצה ומנחה על מנהיגות ,העצמה נשית,הכנה לצה”ל (לתלמידים והורים), איכות השירות ושימור עובדים.

כבר מעל 5 שנים מובילה מיזם מגשימים חלומות קטנים לאנשים גדולים למען שורדי שואה.

חברת מועצת העיר גבעת שמואל.

לימודים לקראת דוקטורט במדעי המדינה.

M.A במדיניות ציבורית, 

B.A בשלטון מקומי ומדעי המדינה

לשעבר עוזרת אישית לשר הבטחון וראש מחלקת משאבי אנוש באגף כ”א (אכ”א).

תקציר

קיים חסך מחקרי ברור בבדיקת גורמים המשפיעים על בחירת קריירת ההמשך של קציני צה”ל הפורשים. צה”ל כצבא, שונה מצבאות אחרים בשל התפקיד החברתי שהוא ממלא והקונצנזוס הציבורי ממנו הוא נהנה. גורמים אלו הופכים את השתלבותם של קציני צה”ל הפורשים לתופעה ייחודית ומעניינת. הנתונים מגלים כי השתלבותם של קציני צה”ל בכירים לסקטור הציבורי בכלל, ולתחום השלטון המקומי בפרט הפכה לאחת הבחירת הנפוצות. מאמר זה שואף לזהות את השיקולים והנסיבות המשפיעים על פורשי צה”ל בכירים בבחירת קריירת המשך בתחום המוניציפאלי. משתתפי המחקר כללו 21 קצינים בכירים, בדרגת אל”מ-תא”ל,   שהשתלבו בתחום המוניציפאלי לאחר פרישתם מצה”ל. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות עומק חצי-מובנים. מן הממצאים עלה כי בחירת קריירת המשך בתחום המונציפאלי נתמכה בעיקר על ידי גורמי מוטיבציה פנימיים, הכוללים מניעים אלטרואיסטים, חיפוש אחר אתגר אישי, שאיפה לאוטונומיה בתפקיד והעדפת תרבות ארגונית דומה לזו הצה”לית. 

מבוא

נושא הפרישה משירות צבאי ובעקבותיו ההשתלבות לחיים האזרחיים, מהווה סוגיה כלל-עולמית הדורשת עיון (Simon, Warner, & Pleeter, 2015; Strangways, & Rubin, 2012; de Medeiros, & Rubinstein, 2016; Sharma, & Rishi, 2015; Lim, 2018). בארה”ב, מגיע מספר פורשי הצבא לכ-2 מיליון איש (Strangways, & Rubin, 2012). באירופה, מוערך כי אלפי משרתים בצבא יוצאים לחיים האזרחיים מדי שנה (Smaliukiene, 2013). בשל התרחשותה בגיל צעיר משמעותית מגיל הפרישה המקובל במשק, מדויק יותר לתאר את הפרישה מן השירות הצבאי כמעבר קריירה, המחייב תוכניות ייעודיות לשילובם של הפורשים בחיים האזרחיים (זרצקי, 2002; Smaliukiene, 2013; Edelmann, 2018; Simon, Warner, & Pleeter, 2015). יעילותו של הניסיון הצבאי בהשתלבות בשוק העבודה האזרחי טרם התברר די צורכה (Lim, 2018; Smaliukiene, 2013; Lake, Allen, & Armstrong, 2016; Tūtlys, Winterton, & Liesionienė, 2018; 2019). הבנת חלקם של מאפיינים אישיים של הפורשים בבחירת קריירת המשך לוקה אף היא בחסר (Barak, & Tsur, 2012; Vigoda-Gadot, Baruch, & Grimland, 2010; Williams et. al, 2018). במונחים יחסיים, פורשי צבא המשתלבים בשוק האזרחי, אינם מהווים אמנם אחוז גבוה מכוח העבודה, ואולם סוגיות שונות הכרוכות במעבר לאזרחים דורשות בדיקה מעמיקה. עובדה זו נכונה במיוחד בעניינם של קציני  צה”ל פורשים ששילובם בשוק העבודה מושפע מרמת האינטגרציה הגבוהה בין צבא וחברה בישראל (יהב, 2008; בן רפאל ושטרסברג, 2007), ומשינויים בשוק העבודה האזרחי (לוי, 2003; שקד, 2008). 

המחקר הנוכחי מבקש לתת מענה לחסך המחקרי הקיים בתחום זה, בפרט, על ידי בחינת מניעיהם של פורשי צה”ל בכירים שבחרו להשתלב בשלטון המקומי, קריירת המשך שהוכחה  כפופולארית במיוחד בקרב קציני צה”ל פורשים. 

שאלת המחקר נבחנה באמצעות מחקר איכותני, תוך שימוש  בשאלון חצי-מובנה, שנבנה על פי הספרות המקצועית בתחום. משתתפי המחקר כללו 21 פורשים בכירים, בדרגת אל”מ-תא”ל,  שהשתלבו בתפקידים בכירים בשלטון המקומי: ראש רשות/עריה, מנכ”ל עירייה/רשות מקומית או מנהלי אגפים, חלקם מכהנים כיום בתפקיד וחלקם- כיהנו בתפקידים אלו בעברם. השאלונים היוו נקודת מוצא לדיון מעמיק יותר בחוויה של פורשי צה”ל.

סקירת הספרות

פרישה משירות צבאי

קריירה צבאית

בעוד שהיכולת לבחור קריירה מהווה לכאורה תנאי מקדים למעבר לחיים הבוגרים (Talib & Aun, 2009),  השירות הצבאי דוחה את בחירת הקריירה. שירות החובה, במתכונתו הנוכחית, כופה על הפרט את הכניסה לתפקיד הצבאי. חופש הבחירה בתפקיד עצמו, מוגבל גם היום (ליסק, 2009). עם זאת, צה”ל מצוי כיום בהליכי מעבר ממודל השליחות, אל מודל הצבא המקצועי. המניעים העיקריים המובילים קצינים צעירים לבחירה בקריירה צבאית אינם שיקולים פטריוטים בלבד כפי שהיה בעבר, אלא כוללים גם ואולי בעיקר שיקולים של הגשמה עצמית ומימוש קריירה אישית (פופר, 2004). בן־רפאל ושטרנברג (2007)  קובעים שבחירת הקריירה הצבאית כיום אינה מתבצעת עוד כתוצאה ממוטיבציה פטריוטית אלא כבחירת קריירה מודעת, בתפיסת השירות כהזדמנות לצבור הון אישי, שיאפשר למשרת להמשיך לקריירה שניה מוצלחת במסגרת האזרחית.  

הצבא עצמו היטיב להבין את רוח השינוי. בהתאם, הובנו הליכי הקידום התוך-צה”ליים מתוך התייחסות להמשך הקריירה במגזר האזרחי. כחלק מכך, עברו מסלולי הקידום הליך של אקדמציה. ההתמודדות עם הקושי הגובר בשימור קצינים צעירים ואיכותיים בדרגת רב-סרן וסגן-אלוף נעשתה במונחים של כלכלת שוק,  בהפיכת המשך השירות לאטרקטיבי יותר, הצעת תכניות לימוד, ותנאי שכר. מגמה זו תואמת את המגמות בצבאות נוספים בעולם, המשקפות מעבר מתפיסת הגיוס לצבא כתולדה של כורח/חיוב חוקי, למיצוב הארגון הצבאי כמעסיק פוטנציאלי רצוי וכצעד ראשון בקריירה מקצועית מבטיחה (, 2017 Gore).

פרישה

מרבית מעברי הקריירה נובעים עדיין מכורח חיצוני. על פי רוב פיטורין. במקרים אלו, הליך השינוי מתחיל למעשה מסיום המאלץ את העובד לבצע הערכה מחדש של כישוריו, יכולותיו ומטרותיו התעסוקתיות, ונתפס גם כאירוע טראומטי (Gambhir & Chadha, 2013; Vlad, 2014; Barclay, Stoltz & Chung, 2011; Yates, 2006). הפרישה משורות הצבא, לעומת זאת, מהווה אספקט ממוסד בקריירה של אנשי צבא הקבע. לפיכך, הפרישה אינה נתפסת כפיטורין או כביטוי למידת הצלחתו של הפורש בתפקידו. מודל ‘הקריירה הכפולה’ שפותח במקורו על מנת להבטיח את הצערת הצבא, מאפשר לפורש ליהנות מפנסיה יציבה בתנאים מועדפים, לכל ימי חייו.  בחירת הקריירה השנייה, אינה  מונחית, לפיכך, על ידי שיקולים כלכליים בלבד (לוי, 2003; Strangways, & Rubin, 2012). 

ברם, אין בכך בכדי לרמז כי המעבר מן הקריירה הצבאית מהווה מעבר קל. המעבר טומן בחובו אובדן של סמלי סטאטוס כגון, מדים, דרגות ורכב צבאי, המהווים מרכיב חשוב בזהותו של איש הצבא. ניתוק מן המסגרת הארגונית הברורה ומן הקשרים החברתיים הנלווים אליה עלול להוביל לחסך ערכי ורגשי משמעותי (זרצקי, 2002; de Medeiros, & Rubinstein, 2016; Sharma, & Rishi, 2015; Edelmann, 2018). מספר מחקרים (Brunger, Serrato & Ogden, 2013; Higate, 2001; MacLean, 2014) מתארים קשיים במעבר לחיים האזרחיים, הכוללים שיעור גבוה של התמוטטות מערכות יחסים, חסרי-בית, התמכרות לסמים/אלכוהול, ותוצאות שליליות דומות. תוצאות שליליות אלו מקושרות לקושי במעבר עצמו ולסוגיות הנובעות מחוויית השירות עצמה (למשל, תסמונת דחק טראומטי) וכוללות גם אבטלה ((Horton et. al, 2013. פורשי צבא בכירים, וקצינים בפרט, נוטים להצליח יותר במעבר לקריירה אזרחית (Brunger, Serrato & Ogden, 2013; Mushkat, 1985; Spiegel & Shultz, 2003). אלו, נהנים גם ממערך יכולות רחב אותו הם יכולים להמיר לאפשרויות תעסוקה טובות בשוק האזרחי (Spiegel & Shultz, 2003). אולם העדויות המחקריות הנוגעות לכך, אינן ברורות. שארמה ורישי (Sharma, & Rishi, 2015 ) מתייחסים לקשיים תכופים הנחווים על ידי קציני צבא פורשים המבקשים להשתלב בשוק העבודה האזרחי. לים (Lim, 2018) מצא כי, בעוד שפורשי צבא חסרי השכלה נהנים משכר טוב יותר בשוק האזרחי, יתרון זה אינו עומד בהכרח לזכותם של פורשים משכילים, העשויים לחוות השפעה שלילית על השכר בשוק האזרחי. סמאליקיאן (  Smaliukiene, 2013) מציין כי היעדר ניסיון יזמי עשוי להגביל את ההשתלבות בשוק האזרחי. טענה זו נתמכת גם על ידי ממצאיהם של טוטלי, וינטרטון ולייזיונה ( Tūtlys, Winterton, & Liesionienė, 2018 ) המגלים כי אפילו מיומנויות דומות באופיין לאלו הנדרשות בשוק האזרחי עשויות שלא להיות המירות בשל הבדלים בהקשר ומערכות ערכים ארגוניות שונות. סמאליקיאן (  Smaliukiene, 2013) מציין גם כי השלבותם של פורשי צבא משתנה בארצות שונות, בהתאם לאופי יחסי צבא-חברה בכל מדינה. 

בחירת קריירה שנייה של קצינים פורשים 

כתוצאה מאופייה הייחודי של התרבות הארגונית הצבאית, נטען כי פורשי צבא מסתגלים טוב יותר לארגונים בעלי תרבות ארגונית דומה, בפרט, בעלי סגנון שליטה דומה. מחקרה של ג’ולי ( Jolly, (1996, למשל, גילה כי  40% מן הפורשים בחרו בקריירת המשך התואמת במידה רבה את התפקיד הצבאי שביצעו.75% מן הנחקרים דיווחו על קריירות המשך בארגונים המאופיינים במבנה שליטה ‘גברי’. מחקרים נוספים (Higate, 2001; Rausch, 2014) עמדו אף הם על נטייה לקריירת המשך בארגונים לובשי-מדים, לדוגמא, משטרה, שירות בתי הסוהר, שירותי אבטחה וכדומה, המאופיינים במבנה שליטה דומה למבנה השליטה בשורות הצבא. נטייה זו מיוחסת לתהליך של ‘התמסדות’ המתרחש במהלך השירות הצבאי (Brunger, Serrato & Ogden, 2013).

בחירת הקריירה השנייה, מציינים ויגודה-גדות, ברוך וגרימלנד (Vigoda-Gadot, Baruch & Grimland, 2010) היא בחירה מורכבת, המושפעת על ידי מגוון רחב של גורמים לרבות רמת ההון החברתי הנצבר, קונפליקט בית-משפחה, גיל, השכלה, ומשך השירות. שיקולים ערכיים נושאים השפעה מהותית על בחירת קריירת המשך (אמרני, 2003; Tūtlys, Winterton, & Liesionienė, 2018  Bar-Zohar, 1997; Barkol, 1996). אלו עשויים גם להוות מקור לקונפליקט, הפוגע ביכולת ההשתלבות בשוק העבודה האזרחי, בהתאם להקשר הלאומי ( Tūtlys, Winterton, & Liesionienė, 2018; (Smaliukiene, 2013. בחירת הקריירה הסופית, עשויה אפילו להתבצע באופן פרוביזורי, בהתאם לזמינות התפקידים (Robertson, & Brott, 2014; Robertson, 2010), ואולם, בחירת קריירה אישית מושכלת, מציינים רוברטסון וברוט (Robertson, & Brott, 2014) היא המפתח לשביעות רצון בהמשך החיים. חוקרים מדגישים את תפקידה של הכנה מוקדמת לבחירה מוצלחת של קריירת המשך (Smaliukiene, 2014; Edelmann, 2015; Tūtlys, Winterton, & Liesionienė, 2018; Robertson, & Brott, 2014).

השתלבותם של קצינים פורשי צה”ל בשוק העבודה האזרחי 

באופן היסטורי, הצליחו קציני צה”ל הפורשים להשתלב במשרות בכירות בענף הפיננסי, התעשייתי או בפוליטיקה (לוי, 2003; ליסק, 1999), תוך יצירת דפוס ידוע של מעבר חלק מן הצמרת הצבאית אל הצמרת הפוליטית (לוי, 2003; יהב, 2008). מעבר זה נתמך על ידי מערכת עשירה של קשרים חברתיים שנוצרה במהלך השירות הצבאי (בן רפאל ושטרסברג, 2007; ליסק, 1999; לוי, 2003;  Maman, & Lissak, 1996) ברם, משנות ה-90 חלו שינויים ביחסה של החברה הישראלית לצה”ל ולשירות בו.  הפגיעה בקונצנזוס הציבורי של צה”ל, במקביל לליברליזציה והרחבת המגזר הפרטי בישראל, פגעו בהמירות של הסטטוס והכישורים הצבאיים למשאבים שיאפשרו את קליטתם של הקצינים בשוק האזרחי (בן רפאל ושטרסברג, 2007; לוי, 2003; 2007). המודעות הציבורית למקרים של ניהול כושל במסגרות הצבאיות, הוסיפה ופגעה בתדמיתם של קצינים כמנהלים מוכשרים (לוי, 2003; 2007). מחקרם המקיף של ברק וצור (Barak, & Tsur, 2012) משקף בבירור את השינויים שחלו בדפוסי בחירת קריירה שנייה של פורשי צה”ל הבחירים במהלך העשורים מאז קום המדינה. העשורים המוקדמים אופיינו בנטייה מובהקת לקריירת המשך במגזר הציבורי או בפוליטיקה. מגמה זו התהפכה בשנות ה-70, שסימנו את עלייתו של המגזר העסקי כבחירת קריירה שנייה פופלארית. משנות ה-90 ואילך, עומדים החוקרים על גיוון גדל והולך בבחירות קריירה שנייה, הכוללות מעבר לקריירות בתחום האקדמיה, התחום הביטחוני, או במערכת המשפט. 

מחקרים מגלים כי מגוון המיומנויות שנרכשו במהלך השירות, העמדה הפיקודית והמאפיינים האישיים של פורשי צה”ל, הופכים אותם מתאימים במיוחד לעמדות ניהול במגזר האזרחי וכי קיימת אמנם העדפה להשתלבות בעמדות ניהול בכירות (Maman, & Lissak, 1996; Dahan-Caleb & Label, 2004; Galily & Shimon, 2012). גלילי ושמעוני (Galily & Shimon, 2012) מצביעים על רמה גבוהה של אוטונומיה בתפקיד כאחד הגורמים המהותיים בבחירת קריירת המשך. דהאן-כלב ולבל ( Dahan-Caleb & Label, 2004) שבחנו את השתלבותם של קצינים פורשים בתחום הניהול החינוכי, הצביעו על העברה של אופי התפקיד, המשלב שירות ציבורי ומיומנויות ניהול שנרכשו בצבא אל השוק האזרחי. העברה קלה זו הפכה את הניהול החינוכי לאחד התחומים המועדפים על בכירי צה”ל פורשים. ממצאים דומים עלו ממחקרה של שקד (2008). 

 

שילוב קציני צה”ל פורשים בממשל המקומי

לטענתו של לוי (2003; 2007), השתלבות במגזר הציבורי, בפרט, בתחום הפוליטיקה, נתפסת עדיין כבחירה קלה יותר, ולכן, אטרקטיבית. בחירת קריירה זו מיוחסת גם לשיקולים ערכיים, המשקפים את מערכת הערכים האישית של הפורשים, מניעים אלטרואיסטים וגורמי מוטיבציה פנימית נוספים (אמרני, 2003).

מספר שינויים בתחום המוניציפאלי מדגישים את משיכתו. ראש הרשות המקומית נבחר בבחירות אישיות ואינו נדרש לעמוד בכל מבחן מקצועי, אלא במבחן הבחירות בלבד (בן אליא, 2004). בעלי תפקידים בכירים במערכת השלטון המקומי, למשל, תפקיד המנכ”ל, מנהל היחידה לתכנון אסטרטגי וניהול היחידה הכלכלית נהנים מאוטונומיה ביצועית רחבה (ג’אנר-קלוזנר ופלזנשטיין, 1997). תהליכים של העתקת מרכז הכובד של העשייה הציבורית, מן הממשל המרכזי לשלטון המקומי הביאו להעברת סמכויות הולכת וגדלה למגרש המוניציפאלי (לוי ושריג, 2014; בלנק, 2004). מבנה השליטה בתוך השלטון המקומי, הפך לריכוזי יותר, ובכך, תרם לצמצום הפער בין התרבות הארגונית הצבאית, לזו בקיימת ברשויות המקומיות (אמרני, 2012; לוי ושריג, 2014). ההשתלבות בזירה המוניציפלית נתמכתגם  על ידי רשת הקשרים החברתיים של הקצין הפורש, והעדפתם של ראשי הערים/רשויות שהם בעצמם בוגרי המערכת הצבאית לשבץ קצינים פורשים אחרים בתפקידי ניהול מרכזיים ( ג’אנר- קלוזנר ופלזנשטיין, 1997).

זאת ועוד, שהצלחה בזירה המוניציפאלית נתפסת לעיתים קרובות כתחנת ביניים בדרך לזירה הפוליטית הלאומית (בלנק, 2004; לוי, 2003; זובידה ולביא, 2015). בלנק (2004) מוצא הזירה המוניציפאלית  הפכה לזירה נפרדת, ומתחרה, לזירה הפוליטית הלאומית. מערכת השלטון המקומי נתפסת גם כיציבה יותר ממערכת השלטון המרכזית. כנגד זאת, יש לשקול את העובדה כי ההתמודדות על ראשות העירייה דורשת משאבים רבים (אטמור ופרידנברג, 2015; הורקין, 2015)  . זובידה ולביא (2015) מציינים כי הבחירות לראשיות המקומיות מאופיינות מזה מספר עשורים בהליך של פרסונליזציה, או מעבר בהצבעה מונעת אידיאולוגית-מפלגתית, להצבעה המונעת על ידי הזהות האישית של המתמודד בבחירות. משמעות הדבר ירידה במעמדן של המפלגות הארציות ועליית כוחן של מפלגות מקומיות. התוצאה היא מצב לימינאלי שבו אפשרויות ההתמודדות רחבות יותר, אולם מאידך, תמיכתן של המפלגות הארציות אינה מובטחת ובמקרים שכן, אינה מבטיחה הצלחה. אלמנטים אלו עשויים להקשות על כניסתם של פורשי צה”ל אל התפקיד הנחשק של ראש העיר, בפרט, לאור הפילוג המפלגתי ההולך וגובר בזירה הפוליטית הארצית ושחיקת מעמדן של המפלגות הוותיקות.

השערה מס’ 1: הבחירה בקריירה שני בתחום הממשל המקומי נתמכת על ידי רמה גבוהה של מסוגלות עצמית נתפסת ביחס למיומנויות הניהול הנדרשות במגזר הציבורי.

בר-זוהר ( (Bar-zohar, 1997 שבחן את כניסתם של קצינים פורשים לתחום החינוך, זיהה מספר גורמים שהשפיעו על בחירת הקריירה השנייה. גורמים אלו כללו את האמונה כי הקצינים יוכלו להשתלב בהצלחה בתחום זה. משתתפים העידו גם כי חיפשו אחר קריירה שתאפשר להם לתרום חברתית, וכזו שתאתגר אותם ברמה האינטלקטואלית. גורמים אלו, ובפרט הרצון לתרום חברתית, נזכרו במחקרים נוספים ( Barkol, 1996; Vigoda-Gadot, Baruch & Grimland, 2010).

השערה מס’ 2: הבחירה להשתלב בתחום השלטון המקומי מונעת בעיקר על ידי מניעים אלטרואיסטים, בפרט, הרצון לתרום חברתית.

גלילי ושמעון ( Galily & Shimon, 2012) שבחנו את הבחירה בניהול בתחום הספורט כקריירת המשך בקרב קצינים פורשים, הצביעו על דמיון המשימות בין הניהול בספורט לבין המשימות הפיקודיות בהן עסק הקצין קודם לפרישה כאלמנטים מהותיים בבחירת קריירת ההמשך, וביכולת לעבור בהצלחה לקריירה זו. ממצאים אלו תואמים ממצאים מהעולם ( Brunger, Serrato & Ogden, 2013, 87-88 ;Jolly, 1996, 52; higate, 2001, 450-451) שהצביעו על נטייה לבחור בקריירת המשך בארגונים בעלי מבנה שליטה ואופי דומה לארגון הצבאי.

השערה מס’ 3: בחירת קריירה שניה בשלטון המקומי נתמכת על ידי מבנה שליטה והיררכיה ארגונית דומה לזו הצבאית ברשויות המקומיות. 

השערה מס’ 4: הרחבת סמכויות השלטון המקומי, המעניקה לראש הרשות השפעה ניכרת יותר ועמדת כוח, מהווה גורם מרכזי בבחירה בקריירת המשך בשלטון המקומי.

השערה מס’ 5: עקב הקשיים הנובעים מהיעדרויות ממושכות מהבית כמהלך השירות הצבאי, קרבה גיאוגרפית למקום העבודה תהווה גורם נוסף התומך בבחירת קריירה בשלטון המקומי.

שיטת המחקר

שאלת המחקר נבדקה באמצעות מחקר איכותני. המחקר האיכותני מביט על העולם דרך עיניו של האחר. הוא חוקר משמעויות, שואב מן הידע הסובייקטיבי, הרגשות והערכים בניסיון לזהות את הטווח האפשרי של דפוסי התנהגות אנושיים, דעות, הצדקות והסברים. המחקר שואף לרכוש תובנה ביחס לתהליכים הנמצאים בבסיסן של תוצאות התהגותיות נצפות, של אנשים ספציפיים, בהקשר ספציפי (Ingham, Vanwesenbeeck, & Kirkland, 2009). 

דגימה

21 פורשים בכירים, בדרגת אל”מ-תא”ל,  שהשתלבו בתפקידים בכירים בשלטון המקומי: ראש רשות/עריה, מנכ”ל עירייה/רשות מקומית או מנהלי אגפים חלקם מכהנים כיום בתפקיד וחלקם- כיהנו בתפקידים אלו בעברם. הדגימה נבחרה על מנת להבטיח הטרוגניות רחבה, הן מבחינת  רקע צבאי והן מבחינת תפקידים ברשות המקומית. בעלי תפקידים מכהנים או כאלה שכיהנו בתפקידם עד לשנה האחרונה בלבד נכללו במדגם, על מנת שהניתוח יהיה רלבנטי ואקטואלי. מתוך 21 המרואיינים שהשתלבו בתפקידים בכירים בשלטון המקומי, 13 פרשו בעשור האחרון ו-8 הינם ותיקים יותר (אך כולם מכהנים או כיהנו בתפקידם עד השנה האחרונה).  13מתוכם התפתחו במסלול הלחימה, 4 נוספים ממערך תומך הלחימה והשאר (4) בתפקידי מטה. 4 מהמרואיינים הן נשים, שמילאו תפקידי מטה. מכאן שכל הגברים המרואיינים מאופיינים בקריירה צבאית בתחום המבצעי/ תומך לחימה.  

מבין 21 המרואיינים, הרוב המכריע ממלאים כיום תפקידים בכירים ברשויות המקומיות ומועצה אזורית, למעט 2 נשים שעזבו לטובת תפקידים אחרים (במגזר הציבורי). 5 מהמרואיינים היו או הינם ראשי עיר/ ראשי מועצה, 8 מהם היו/ הינם מנכ”ל עירייה/ מועצה, 3 -ראשי מנהל, 2 -חברי מועצה “הבונים” עצמם להתמודד בבחירות הבאות ו-3 נוספים שימשו כסגנים של ראשי עיר.  6 מהמרואיינים התמודדו לתפקיד ראש עיר / ראש מועצה ולא צלחו (לא נבחרו). כל ראשי הערים/ המועצות המכהנים או שכיהנו בעבר, דיווחו על כך שמילאו תפקידים באזרחות בטרם נכנסו לתפקידם כראש עיר/רשות (חלקם תפקידים קצרים, אך רובם בתפקידים שבין שנה-שלוש שנים).

6 משתתפים נוספים שאינם פורשים שהשתלבו בשלטון המקומי אלא בעלי משרות רלוונטיות לנושא המחקר נכללו על מנת להרחיב את היריעה ולרכוש תובנות מקיפות יותר לנושא המחקר. קבוצה זו כללה יועץ קריירה ותיק, המלווה את פורשי צה”ל הבכירים מזה שנים רבות, בעל חברה פרטית לייעוץ והדרכה של פורשי כוחות הביטחון, יו”ר השלטון המקומי, היועצת המקצועית של מנהל הפרישה, פורשת בכירה שהשתלבה כמנכ”לית עמותה במגזר השלישי ופורש בכיר שהשתלב בתפקיד בכיר בתחום העסקי.

המשתתפים הסכימו מרצונם להיות מזוהים על ידי תפקידם, בשל הרלוונטיות להבנת הנושא הנחקר. 

איסוף המידע

נעשה שימוש בראיונות עומק אישיים מובנים-למחצה. שיטת איסוף נתונים זו מאפשרת שליטה מסוימת על תוכן הראיונות ומבטיחה אחידות בבחינת הנושא. עם זאת, רעיון העומק אינו מוגבל לשאלות שנקבעו מראש, ולכן הוא מאפשר לחוקר לרכוש תמונה מלאה יותר של התופעה הנחקרת (Hennink et al., 2011; Tracy, 2013; Willig, 2013). שאלון המחקר נבנה בהסתמך על הספרות המחקרית בתחום, והועבר למשתתפי המחקר. הזמן המינימאלי שהוקדש לכל ראיון היה כשעתיים. בסוף הריאיון עודדו המרואיינים להוסיף כל דבר אשר נראה להם רלבנטי לנושא המחקר. מקובל כי ראיון הוא סוג של שיחה מקצועית יום-יומית, בעלת מבנה ומטרה ספציפית שנקבעה מראש על ידי המראיין (Tracy, 2013; Turner, 2010), לכן, על מנת ליצור אמון, לאפשר פתיחות, נינוחות ואינטימיות לא הוקלטו הראיונות. עיקרי הדברים נרשמו תוך כדי הריאיון.

ניתוח הנתונים

הראיונות תומללו, מילה במילה במידת האפשר. ניתוח תוכן שיטתי יושם תוך התמקדות בשאלת המחקר והשערות המחקר (Creswell and Clark, 2011) הדיון כלל התייחסות לספרות המחקרית הרלוונטית.

ממצאי המחקר

הממצאים נבנו על פי תמות המקושרות לשאלת המחקר, כאשר, מטרת המחקר המרכזית הייתה לזהות את הגורמים והשיקולים שהשפיעו על בחירתם של פורשי צה”ל הבכירים בקריירה שנייה בתחום השלטון המקומי. הציטוטים בגוף הטקסט מודגשים על מנת להבטיח את אמינות המחקר.

הגורמים המשפיעים על בחירתם של פורשי צה”ל הבכירים בקריירה בכירה בשלטון המקומי

השפעה וכוח

הצורך של הבכירים להמשיך להוביל ולהשפיע על תהליכים, תשתיות ואנשים במערכות גדולות היה תמה מרכזית שנזכרה על ידי כל המשתתפים. כפי שצוין על ידי ג’אנר-קלוזנר ופלזנשטיין (1997), החל משנות ה-80 התרחבו מאד תחומי העיסוק של השלטון המקומי. תמורות מרחיקות-לכת בדפוסי הניהול של השלטון המקומי, בהיקף התקציבים העומדים לרשותו, והעברת אחריות לשירותים רבים מן הממשלה לשלטון המקומי, מציבים את בכירי השלטון המקומי בעמדות של כוח, בעלי השפעה ניכרת על תהליכים ברמה המקומית וכתוצאה מכך, גם ברמה הלאומית. עובדה זו זוהתה על ידי 10 ממשתתפי המחקר כשיקול מרכזי בבחירה בתחום המוניציפאלי. למשל, ראש מנהל קהילה תרבות וספורט בעיריית תל אביב, ציינה כי במסגרת תפקידה היא חשה כי היא משפיעה על עיצובה של המדינה “מהפרט אל הכלל”. פורשת הממלאת היום תפקיד של יועצת למשרד החינוך ובעבר שימשה כסגנית ראש המועצה האזורית ציינה כי:

” יכולת ההשפעה במערכת זו רבה וגדולה,  בדומה לכוח שנתנו לנו בצבא מגיל צעיר- זהו “סם ההשפעה”, הצורך שלנו להציל ולתקן את העולם.”

הרצון להוביל שינוי ולעיתים אף “לחולל מהפכות” נזכר על ידי 12 (57%) מן המשתתפים. ראש מנהל תכנון ובנייה בעיריית ת”א ציינה כי היא מרגישה שבתפקידה כמנהלת אגף בעיר יש בידיה כוח והשפעה רב אף יותר מאשר בעשייתה כחברת מועצת העיר, המאפשר לה לחולל שינוי ממשי. היועץ לפורשים בכירים הוסיף וציין:

” אנשי צבא בכירים אוהבים להשפיע, זה במוטיבציות הגלויות והסמויות שלהם. המנגנון המוניציפלי מאפשר להשפיע בצורה רב ממדית, בדיוק כמו בצה”ל : חזות העיר, פיתוח, אנשים, חינוך ותרבות.”

בהתאם לספרות המחקרית המצביעה על גבולות עמומים בין צבא וחברה בישראל, המעניקים לצבא השפעה המגיעה מעבר לנושאים של ביטחון לאומי ומגיע גם לנושאים חברתיים וכלליים (ליסק, 1999; Maman, & Lissak, 1996; Dahan-Caleb & Label, 2004; Oren & Sheffer, 2007) נראה כי תפיסת ההשפעה החברתית של הפורשים מתעצמת עם הפרישה מצה”ל וההשתלבות במשרות בכירות בשוק האזרחי, בפרט בסקטור הציבורי ובשלטון המקומי. ראש עיריית חדרה ציין:

” מי אנחנו? אנשים שעושים, אנשים משימתיים, אוהבי סמכות ובעלי יכולת להשפיע…זה מה שאנחנו!”

מילותיו הדהדו בדבריו של מנכ”ל עיריית שמונה:

“בהתנהלותך היום יומית אתה ממשיך רלוונטי ולהיות בעמדות מפתח, עם כוח והשפעה. הרשות המקומית היא בעצם המקום לכך בה’ הידיעה. עשייתך חשופה לכולם וכך אתה ממשיך להנות מהיוקרה שהייתה לך קודם, שהיית במדים, כקצין בכיר בצה”ל”

ובדומה, מנכ”ל מועצת חצור הגלילית:

 “ההשפעה והכוח היום במועצות ובערים הוא עצום. יש כוח גדל לרשויות. הורגלנו כל השירות להיות במקומות בהם השפענו. השפענו על הפקודים שלנו, השפענו על תהליכים, היינו בעמדות כוח. מאז היותנו קצינים זוטרים וכך עם הדרגות ועם התפקידים כוח ההשפעה הלך והתעצם. ומכאן- הרצון שלך כפורש לאחר שנים בהם הייתי משמעותי והשפעתי ללא הפסקה”. 

ומנכ”ל עיריית עפולה: 

“אתה משפיע בכל תחומי החיים במגוון הנושאים הרבים מפינוי פח הזבל ועד החינוך- בדיוק כפי שבכל תפקיד אותו מילאנו בצה”ל, השפעתנו הייתה על כל תחומי החיים של חיילינו ובכלל בעשייה שלנו”.

 

מיצוי משאבים אישיים- הובלה, מנהיגות וניסיון ניהולי

18 מתוך 21 המשתתפים (85%) תיארו את ההשתלבות במשרות בכירות בשלטון המקומי המשך ישיר של תפקידי הניהול הצבאיים אותם עזבו. תפקידים אלו מאפשרים לפורשים הבכירים להביא לידי ביטוי את יכולות המנהיגות, הניסיון הניהולי העשיר, יכולת ההובלה והרתימה של אנשים לחזון ויעדים.  לדבריו של ראש העיר רמלה: 

“אנחנו באים עם ניסיון עצום בניהול מערכות גדולות ומורכבות. יש לנו ניסיון אדיר בכל תחום אפשרי. למדנו בצה”ל לאורך השנים מכל התפקידים השונים ומכאן הניסיון שלנו”.

דברים דומים נאמרו על ידי מנכ”ל חצור הגלילית: 

“בכל תפקיד אותו עשינו ניהלנו מערכת גדולה ומורכבת, לכן תפקיד המנכ”ל לכאורה דומה מאוד לעשייה שלנו בצה”ל, כי הוא מכיל הכל מכל נושא כמו בצה”ל. כדאי לשים לב כמה מנכ”לי ערים הם אנשי צבא לשעבר- כמעט בכל עיר.”

פורשת נוספת, ר’ מנהל בעיריית ת”א אמרה: 

“הניסיון שצברתי בשנות שרותי הוא הניסיון הגדול שמביא אותי להצלחה כאן בתפקיד. ניהלתי מערכת גדולה ומורכבת, עבדתי מול צה”ל ומחוצה לו ומכאן ההתנסות שלי בניהול מערכות מסוג זה”.

תפיסת השירות בצה”ל כ’הכשרה טבעית’, לתפקידי ניהול בכירים במשק עלתה מדברי כל המשתתפים. כיוון שמנעד הנושאים בו עסקו כמפקדים היה רחב מאד, וכרוך בתחלופת תפקידים גבוהה והתמודדות עם אתגרים שונים, חשו הפורשים שהם בעלי מסוגלות גבוה להתמודד עם כל אתגר ניהולי אפשרי. ממצא זה תואם  את הספרות המחקרית המצביעה על מערך רחב של מיומנויות, כישורים וניסיון ניהולי של פורשי צה”ל בכירים (Maman, & Lissak, 1996; Dahan-Caleb & Label, 2004; Galily & Shimon, 2012). שקד (2008) עמדה על הממשק הגדל בין המערכת הצבאית לזו האזרחית האחראי להמירות גבוהה של ניסיון ניהולי צבאי לעמדות ניהול אזרחיות. כהן (2003) ציין אף הוא שקציני צה”ל חשופים יותר מאי פעם לארגונים אזרחיים, ורוכשים כתוצאה מכך היכרות רחבה יותר עם ארגונים אלו. 

מגוון המיומנויות הניהוליות של פורשי צה”ל הבכירים נתמך על ידי דבריה של יועצת הפרישה המנהל הפרישה מצה”ל, שציינה כי מהמשוב המתקבל ממעסיקים, עולה כי פורשי צה”ל הבכירים נושאים תרומה משמעותית לארגונים האזרחיים בהם השתלבו.

סביבת עבודה ותרבות ארגונית דומה 

11 משתתפים (52%)  תיארו את השלטון המקומי כמציע “סביבה עבודה מוכרת” המאופיינת במבנה היררכי דומה, נהלים מובנים, ותרבות ארגונית דומה לזו הצבאית. ההנחה שעלתה היא שמאפיינים אלו יסייעו להשתלבות מהירה יחסית בתפקיד החדש. הדימיון בין הסביבות הארגונית נתמך גם על ידי נטייתם של ראשי רשויות ובכירים נוספים בשלטון המקומי שהם עצמם קציני צה”ל פורשים לשלב פורשי צה”ל נוספים בעמדות מפתח, היוצרת תשתית אנושית רחבה שמדמה את הארגון הצבאי. חלק מן המשתתפי ציינו שהם אף ממשיכים להשתמש בעגה הצבאית ושהם חשים מוקפים על ידי אנשים שהם “באותו ראש”, החולקים את אותם ערכים ונורמות. דוגמא בולטת לאפקט זה דוגמא טובה היא עיריית תל אביב, המונהגת על ידי קצין פורש ומרבית המשרות הבכירות בה, דרך המנכ”ל ועד ראשי האגפים מאוישות על ידי פורשי צה”ל. מנכ”ל עיריית חדרה היטיב לנסח זאת: 

“הקצונה מביאה עמה לרשות המקומית את מה שלמדה בצה”ל: נורמות עבודה, יכולת תכנון וניסיון בבניית תכניות עבודה, ניהול ב”סגנון צבאי” הכולל: דיוני אגפים, סיורי שטח, שיחות חתך ועוד.”

מנכ”ל עיריית חולון ומנכ”ל עיריית ק. מלאכי ציינו כי הם וחבריהם ראו  את השלטון המקומי כ”אזור הנוחות” שלהם:

“היה קל ונוח לפנות למגזר זה, הכל מוכר ודומה. כמה מהבכירים שפונים לעסקים מצליחים? נראה שמעטים. אין לנו ידע בעסקים וגם אם זה מפתה לנסות, אנחנו בוחרים לפנות למקומות מוכרים, שקל לנו יותר להשתלב בהם ולהצליח”.

שיטת ‘חבר-מביא-חבר’ – 10  מבין המשתתפים (47%) תיארו נטייה לשלב פורשי צה”ל בעמדות מפתח. נטייה זו לא הונעה על ידי הרצון לסייע לקצינים אחרים אלא גם על ידי העובדה ששילוב קציני צה”ל העצים את הדימיון הארגוני לצה”ל, ויצר תחושת קהילתיות. ההבנה הדדית בין הקצינים הפורשים במסגרת הרשות המקומית תומכת בתופעה המתרחבת של הענקת יחס מועדף לקציני צה”ל פורשים על ידי קציני צה”ל שהשתלבו בתחום זה מכבר. 

ברם, 7 (33%) מבין המשתתפים טענו כי הדימיון הארגוני הנתפס הוא, למעשה, מתעתע.   הפוליטיקה הפנימית בפרט לא הייתה מוכרת לקצינים והקשתה על תפקודם. חלקם ציינו שלא היו מודעים לאינטרסים הגלויים והסמויים של חברי המועצה ולמניעים פוליטיים. כמו כן, הצורך בהתנהלות מול הוועדים היה אף הוא  זר להם. מנכ”ל חצור הגלילית ביטא זאת באומרו: 

“לא הכרנו ועדי עובדים, לא נתקלנו במציאות שאתה מחליט ולפתע מישהו משנה לך את ההחלטה. מיניתי מזכירה אישית תוך אמונה שהיא תתאים לי ולמחרת שובתים פה כי המינוי לא עבר אישור של ועד העובדים” לכך אנו לא מורגלים”.

מניעים אלטרואיסטים 

כמפקדים בכירים תפסו המשתתפים את המשאב האנושי ככוח המניע שלהם. אחד האתגרים המרכזיים שנזכרו כמפקדים היה הפיתוח האישי והמקצועי של הכפיפים, חניכה והעצמה. התמודדות עם אתגר זה, הפכה לבסיס לתפיסת עצמי של המשתתפים כ’מעצבי אנשים’. בהתאם לכך, הכוח ‘לעצב את הציבור’, נזכר על ידי 15  מן המשתתפים (71%) כאחד המאפיינים המשמעותיים בשלטון המקומי. משתתפים התייחסו לרצון לעזור, לשפר את איכות החיים וליצור אקלים של כבוד הדדי בתוך הקהילה המקומית. היכולת לקדם נושאים חברתיים שונים ולתרום לקהילה נזכר אף הוא כשיקול מרכזי בבחירה להשתלב בשלטון המקומי. ראש מועצת בנימינה-גבעת עדה (ז”ל) אמר: 

“החשיבה שלנו הייתה תמיד למען הכלל, למען החברה, למען המדינה. כך גם היום, החשיבה היא על הציבור, גם בתפקידך ברשות המקומית אתה רואה את צרכי הפרט לנגד עיניך בעשייה היום יומית שלך”.  

משתתף נוסף העלה רגשות דומים, והדגיש את תחושת הגאווה והשליחות שהניעה אותו לבחור בתפקיד: 

“זוהי שליחות אמיתית, כי השכר הוא לא המניע. שעות העבודה הן מטורפות וסביב השעון כמו בצה”ל ויותר מכך- לעיתים אתה חש שאין לרגע פסק זמן כי אתה קשוב לנעשה 24 שעות, 7 ימים ביממה. אתה בא ממקום של שליחות ועשייה לציבור ולמען התושבים”.

בדומה, ציין מנכ”ל עיריית עפולה: 

“זאת שליחות עבורי בתפקיד זה- ממשיך את השליחות שעשיתי בצה”ל. אני מרגיש כי האזרחות ממשיכה את דרכי ועשייתי הצבאית. לא באנו לעשות כסף “.

ויו”ר השלטון המקומי: 

“היום המגמה היא לרצות לתרום יותר. ישנה אוירה של נתינה ותרומה, בוודאי כשמדובר באנשי צבא שגדלו לערכים אלו ורואים בהגשמתם שליחות”.

שיקולים רגשיים

10 מבין המשתתפים (47%) תיארו תחושת גאווה, וסגירת מעגל הנובעת מבחירתם לתפקיד ציבורי בעיר הולדתם. ראש עיריית חדרה, למשל, ציין: 

” אבא שלי , שורד שואה גאה מאד בתפקיד שאני ממלא בעירו וזו עבורי זכות גדולה. תפקיד זה היה מבחינתי חיידק של שנים וגאווה גדולה”.

ר’ עיריית אשקלון לשעבר ציין גם הוא: 

“גאווה עבורי להיות ראש העיר של העיר בה גדלתי, ובה גדלה משפחתי. זאת תחושה שלא ניתן להסביר את עוצמתה אבל אתה חש גאווה עצומה”.

משתתפת אחרת התייחסה גם לנושא המגדר:

” זו סגירת מעגל עבורי לחזור למקום בו גדלתי, התחנכתי והתחנכו ילדיי… ולהתמודד כאישה ראשונה בהיסטוריה על המקום לרשות המועצה שלי”.

תחושות הגאווה והשייכות למקום שתוארו השתקפו גם ברצון לתרום לקהילה המקומית ולשפר את איכות החיים.

שכר ותגמולים כלכליים

ביחס למגזר העסקי, השכר והתגמולים המאפיינים את המגזר הציבורי אינם גבוהים, גם כאשר מדובר במשרות בכירות. לפיכך, באופן טבעי,  גורם זה לא הוזכר ע”י המשתתפים כגורם מדרבן להשתלבות במשרות בשלטון המקומי. יחד עם זאת, התגמול המוגבל במשרות אלו לא נזכר כגורם  מעכב בבחירת קריירה מוניציפאלית. יתכן כי הסיבה לכך נעוצה בביטולו של המס הנוסף שהוגדר כ”קופה ציבורית”, שתרם להגדלת שכר הנטו ובכך איפשר לפורשים להגיע להכנסה דומה לזו שהייתה להם בשירות הצבאי.

מחקרה של שקד (2008) הדגיש את התגמול הכלכלי כאחד משלושה גורמים מרכזיים המשפיעים על בחירת קריירה שנייה של פורשי צה”ל. גורם זה נתפס כמשמעותי לא רק בשל השאיפה לניעות כלכלית, אלא גם בשל תפיסת השכר והתגמולים כסמנים להצלחה בחיים האזרחיים. אולם חשוב לציין כי מחקרה של שקד (2008) התמקד באלופים. בראיונות עם אל”מים ותא”לים במסגרת מחקר זה התקבלה תמונה שונה בנוגע לתגמול כמניע לבחירה להשתלב בתפקידים בשלטון המקומי. בניגוד לממצאים במחקרה של שקד (2008), הקצינים שרואיינו לא ציינו את התגמול הכספי כמשמעותי מבחינתם. לא השכר אלא התפקיד והמקום בהיררכיה הארגונית הם שנתפסו כמשמעותי וכסמל להצלחה ולסטטוס. מהשיחות עלה כי עצם ביטול הקופה הציבורית ב-2011 אפשר לבכירים “לחיות בשלום” עם התגמול המוצע בתפקידים אלו, אשר, בשילוב עם הגמלה הצבאית (הגבוהה יותר לבכירים, במיוחד לזכאים לתוספת פעילות או דרוג מחקר) עם השכר האזרחי איפשר להם קיום מכובד.

יחד עם זאת, התמונה בנושא אינה אחידה. בשיחה עם מי שהיה ראש מועצת בנימינה הוא העלה את הקושי לרתום ולגייס פורשי צה”ל לתפקידים ברשות המקומית. לאור הנאמר לעיל, ייתכן כי אחד המאפיינים המבחינים בין פורשים בכירים הפונים למגזר העסקי לבין אלה שפונים לשלטון המקומי הינו תפיסת מרכזיותו של התגמול הכספי בקריירה החדשה: לתפקידים בשלטון המקומי יפנו אלה שרואים חשיבות רבה לסטטוס התפקיד והאפשרות להשפיע ומונעים ממניעים ערכיים של שליחות, בעוד שאלו הנותנים משקל רב לתגמולים כספיים, יפנו למגזרים אחרים,  כפי שבא לידי ביטוי במחקרה של שקד (2008). 

תובנות אישיות

כפי שצוין, כל המשתתפים המכהנים כיום במשרות בשלטון המקומי, או שכיהנו בעבר, מילאו קודם לכן תפקידים אזרחיים אחרים. 8 מבין המשתתפים (38%) ציינו כי הצלחה בתחום השלטון המקומי דורשת ניסיון קודם בשוק האזרחי והבנה של המערכת המוניציפאלית בדגש על  הפוליטיקה הארגונית (מוקדי כח, אינטרסים גלויים וסמויים) וההתנהלות מול התושבים. אחת המרואיינות ציינה שבחרה לבצע בראשית דרכה תפקידים שונים בתחום החינוך, כולל תפקידים התנדבותיים במועצה, במטרה להכין עצמה לקראת הצגת מועמדות בבחירות. זמן הלימוד לדבריה הוא חשוב מאד לקראת ההתמודדות. מספר משתתפים נוספים חוו כישלון בניסיונם הראשון להיבחר. כישלון זה יוחס לחוסר ניסיון בתחום השלטון המקומי. 

חשוב לציין כי בחלק מהמקרים, נתמכו המשתתפים על ידי מפלגות ארציות שאף חיזרו אחריהם על מנת שיתמודדו בבחירות המקומיות. לעיתים, הניעה ההתערבות המפלגתית, והתמיכה הפיננסית שבצידה, את הבחירה להתמודד. ממצא זה תואם במידה רבה את התופעה שתוארה בספרות (בן רפאל ושטרסברג, 2007; ליסק, 1999; לוי, 2003; (Maman, & Lissak, 1996 ומגלה כי גם כיום נתפסים קציני צה”ל כבעלי הון חברתי משמעותי, הגם שהון זה לא הבטיח, מן הסתם, הצלחה בבחירות המקומיות. 

דיון 

השערה מס’ 1

כל משתתפי המחקר דיווחו על תפיסת מסוגלות עצמית גבוהה ביחס למיומנויות ניהול בסקטור הציבורי, ותיארו את הבחירה במשרות ניהוליות בכירות כהמשך טבעי של התפקידים הצבאיים אותם מילאו. לפיכך, ניתן לאושש את ההשערה. יחד עם זאת, נראה כי המשתתפים חשו פחות בטוחים במיומניות הניהול שלהם בסקטור הפרטי, הדורש מערך מיומנויות שונה וזר לפורשים. תפיסת מסוגלות עצמית נמוכה זו ביחס ליכולת להשתלב בהצלחה למשרות בכירות במגזר העיסקי תמכה אף היא בבחירה בקריירה בתחום השלטון המקומי כקריירה שנייה.

השערה מס’ 2

15 מבין המשתתפים במחקר (71%) התייחסו לרצון לתרום לחברה כאל אחד המניעים המרכזיים בבחירת קריירה בתחום השלטון המקומי. תחושת המחויבות החברתית תוארה על ידי המשתתפים כ’חלק מהדנ”א’ של קציני צה”ל. 10 מבין המשתתפים תיארו גם תחושת גאווה עוצמתית, ותחושה של סגירת מעגל הנובעת מן היכולת למלא תפקיד בכיר בראשות העיר בה גדלו. רמת השכר והתגמולים, בשילוב עם הפנסיה הצבאית, תוארו כמספיקים לקיום אורח-חיים משביע רצון. ההיבט הכלכלי, נתפס לפיכך כפחות משמעותי בהשוואה ליכולת להמשיך ולמלא תפקיד משמעותי. השערה מס’ 2, המזהה את המניעי האלטרואיסטי כאחד השיקולים המרכזיים בבחירת קריירת המשך בתחום השלטון המקומי נתמכה אף היא בממצאים.

השערה מס’ 3

ממצאי המחקר מגלים תופעה מעניינת. בעוד ש11 מבין המשתתפים התייחסו אמנם לדמיון בין המבנה ההיררכי ו סגנון השליטה ברשויות המקומיות לזה הצבאי, 7 הודו כי התקשו להתמודד עם ההיבט הפוליטי של התפקיד. בו בעת, 10 מבין המשתתפים גילו כי ייבאו באופן מודע את התרבות הארגונית הצה”לית אל הרשויות המקומיות. זאת, באמצעות השקתן של פרוצדורות עבודה דומות לאלו הצבאיות, ושילובם של פורשי צבא נוספים בעמדות מפתח. שילובם של קצינים פורשים על ידי פורשים אחרים שהשתלבו כבר ברשות המקומית תרם ליצירת סביבת עבודה דומה לזו הצבאית, וכן תמכה ביכולת ובמוטיבציה של קצינים פורשים להשתלב במערכת המוניציפאלית. מכאן, כי השערה מס’ 3, המזזה את הדימיון הארגוני כגורם בבחירה להשתלב בתחום השלטון המקומי, נתמכת בממצאים, אולם, לאחר הכניסה לתחום, חוו רבים תהליך של התפקחות ביחס להיקף הדימיון הקיים בפועל. אחרים פעלו במודע על מנת לחזק את רמת הדימיון הארגוני ולתמוך בתחושת הנוחות שלהם בתוך המערכת המוניציפאלית. 

השערה מס’ 4 

נושא השליטה וההשפעה היה מרכזי בבחירת קריירת המשך בשלטון המקומי. כל המשתתפים היו מודעים לשינויים שאופיינו בהעברת סמכויות ותחומי אחריות מן הרמה הלאומית לרמה המקומית. עובדה זו תמכה בתפיסה כי יוכלו ‘ליצור שינוי אמיתי’, במשרות בתחום השלטון המקומי. עד כמה שהרצון לתרום לחברה תואר כחלק מן ממאפייני הליבה של הקצונה הישראלית, כך גם הרצון להוביל, ולהחזיק בעמדות של כוח ושליטה. השערה מס’ 4, המזהה את השאיפה לעמדת כוח ושליטה כגורם הנעה מרכזי לבחירה בקריירה המוניציפאלית, נתמכה בממצאים. 

השערה מס’ 5

נושא הקרבה הגיאוגרפית למקום המגורים לא נזכר כגורם משמעותי בבחירה בקריירת המשך בתחום המוניציפאלי. המשתתפים התייחסו לתחושת גאווה, ואחריות אישית לקהילה המקומית, עליה נמנית משפחתם, אך לא בהקשר לנוחיות הקרבה למקום העבודה. השערה מס’ 5, הופרכה. 

מסקנות

מטרתו העיקרית של מחקר זה הייתה לרכוש תובנה מעמיקה יותר ביחס לגורמים המשפיעים על בחירת קריירת המשך של קציני צה”ל פורשים, בפרט, הבחירה בקריירת המשך בתחום השלטון המקומי. זאת, לאור חסך במחקר הקיים בספרות המחקרית ביחס לתופעת השתלבותם של קציני צה”ל פורשים בשוק העבודה האזרחי. מן המחקר בתחום עולה כי בחירות אלו אינן מתבצעות תמיד באופן חופשי ומושכל. עובדה זו מקושרת לחוסר שביעות רצון בהמשך. 

ממצאי המחקר מגלים שלושה מערכי שיקולים עיקריים בבחירת קריירת המשך בתחום השלטון המקומי. ראשונים באלו הם השיקולים המעשיים. היכולת להשתלב בהצלחה במשרות בכירות בתחום השלטון המקומי נתמכת על ידי תפיסת מסוגלות עצמית גבוהה ביחס למיומנויות ניהול כלליות וניסיון ניהולי, ובסיס קיים של קצינים בכירים שהשתלבו כבר במערכת המוניציפאלית. הון אישי וחברתי שנצבר במהלך השירות הצבאי נתפס כבעל המירות גבוהה בתחום זה. הבחירה בקריירת המשך בשלטון המקומי נתמכת גם על ידי היעדר נתפס של ניסיון ניהולי רלוונטי לצורך השתלבות מוצלחת בסקטור הפרטי. 

שיקולים מצפוניים: פטריוטיזם ושירות ציבורי הם גורמי ליבה בתפיסת הזהות העצמית של קציני צה”ל. בהתאם, הרצון להמשיך ולהחזיק בתפקיד שיאפשר להם לתרום לציבור, מהווה גורם מרכזי בעל השפעה על בחירת קריירת המשך.הרחבת הסמכויות של הרשויות המקומיות, הופכת את הזירה המוניציפאלית לזירה ציבורית עתירת השפעה, ומסמנת אותה כיעד מועדף לשאיפותיהם הפילנטרופיות של קציני צה”ל הפורשים. 

שיקולים אישיים: תפיסת הכוח והשליטה המאפיינים את המשרות הבכירות בתחום המוניציפאלי זוהתה אף היא כגורם משיכה משמעותי לתחום. תפיסה זו נתמכת אף היא על ידי השינוים בתחום המוניציפאלי שאופיינו בהרחבת סמכויות מחד, וריכוז סמכויות בידי ראש הרשות מאידך. השילוב בין גורמים אלו מסמן את המשרות הבכירות בתחום המוניציפאלי כעמדות בהן יוכלו הקצינים הפורשים להמשיך ולהוביל, אלמנט שתואר על ידי המשתתפים כחיוני להגשמה העצמית שלהם. תרבות ארגונית דומה לזו הצבאית מוסיפה והופכת את הבחירה בקריירת המשך בתחום השלטון המקומי לבחירה נוחה עבור קצינים פורשים.

המסקנה הסופית היא כי, בעוד שקציני בכירים שבחרו להשתלב בתחום השלטון המקומי מעידים על שביעות רצון יחסית מתפקידם החדש, בחירה זו מונעת גם על ידי חוסר אמון ביכולתם להשתלב בהצלחה בתחומים אחרים. חסך בידע עסקי מגביל את יכולתם של של קצינים פורשים להשתלב במשרות בכירות במגזר הפרטי, והופך את הבחירה במגזר הציבורי לבחירה הנתפסת כבחירה ‘בטוחה’. ממצא זה תואם את ממצאיו של סמאליקיאן ( Smaliukiene, 2013) המעידים על נטייתם של קציני צבא פורשים באיחוד האירופאי לבחירת קריירת המשך במגזר הציבורי עקב חסך נתפס במיומנויות יזמיות. היעדר ניסיון פוליטי פגע לעיתים ביכולת הפורשים לתפקד בתוך השלטון המקומי, ובחלק מן המקרים, גרם אף לכישלון בבחירות. ההשלכות המעשיות של המחקר, מאירות איפה את הסוגיות הטעונות טיפול על ידי הגורמים הראויים בצה”ל על מנת לשפר את יכולתם של פורשים להשתלב בשוק העבודה האזרחי. נושא זה דורש תשומת לב במיוחד לאור הירידה בגיל הפרישה. המחקר מצביע גם על בעיה אפשרית של משוא פנים באיוש משרות בתחום המוניציפאלי, המעלה חשש ביחס לשמירה על מנהל תקין במסגרת הרשויות המקומיות בישראל.  

ביבליוגרפיה

אטמור, ניר ופרידברג, חן (2015). הבחירות המקומיות בישראל 2013 השתתפות והימנעות במרכז ובפריפריה, בתוך: דמוקרטיה מקומית בישראל: ביזור, מקומיות, השתתפות ופוליטיקה מקומית (איתי בארי וערן רזין, עורכים), ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, עמ’ 103-125.

אמרני ש. (2012). אתיקה וביקורת בשירות הציבורי בישראל, תל אביב : לשכת המבקרים הפנימיים – ישראל.

אמרני, ש. (2003). השפעת השירות הצבאי של הדרוזים בצה”ל על השתלבותם במערכת המינהל הציבורי במדינת ישראל, חיבור לשם קבלת התואר “דוקטור לפילוסופיה”, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. 

אריאן, א. (1996). דעת קהל בישראל בנושאי ביטחון, תל אביב: מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים.

בלנק, ישי (2004). מקומו של ה”מקומי”: משפט השלטון המקומי, ביזור ואי-שוויון מרחבי בישראל, משפטים , 34 (1-2): 197-299.

בן אליא, נחום (2004). הדור הרביעי: שלטון מקומי חדש לישראל, ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות. 

בן בסט, אבי, דהן, מומי וקלור, אסטבן (2013). ייצוגיות ויעילות ברשויות המקומיות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

בן דור, ג.(1998). “יחס צבא- אזרחים בישראל באמצע שנות התשעים”, בתוך: א. שפירא (עורכת), עצמאות ישראל- 50 השנים הראשונות, ירושלים: מרכז שז”ר, עמ’ 471-486.

בן רפאל, אליעזר ושטרנברג, יצחק (2007). “נוף של אליטות”, בתוך:  אליעזר בן־רפאל ויצחק שטרנברג (עורכים), אליטות חדשות בישראל, בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, עמ’ 3.

ברק, אורן ושפר, גבריאל (2007)‏. גישה חדשה לחקר היחסים שבין מערכת הביטחון לחברה האזרחית בישראל, בתוך: צבא שיש לו מדינה (קובץ בעריכת גבי שפר). ירושלים: מכון ון ליר, עמ’ 12-20.

ג’אנר- קלוזנר ד. , ופלזנשטיין ד. (1997). מקצועות חדשים ברשויות המקומיות בישראל, ירושלים : מכון פלוסהיימר למחקר מדיניות.

דהאן-כלב, הנרייט ולבל, אודי‏ (2004). גנרלים בבתי הספר: על הקשר המתעצם בין צבא וחינוך, פוליטיקה: כתב-עת למדע המדינה וליחסים בינלאומיים , 12/11, עמ’ 27-40.

הורקין, אמיר (2015). יורשי המכהנים בבחירות המקומיות בעידן הבחירה הישירה 1978-2009, בתוך: דמוקרטיה מקומית בישראל: ביזור, מקומיות, השתתפות ופוליטיקה מקומית (איתי בארי וערן רזין, עורכים), ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, עמ’ 225- 249.

הרצוג, חנה (2000). “ידע , כוח ופוליטיקה פמיניסטית”, בתוך: חנה הרצוג (עורכת), חברה במראה, בהוצאת רמות, רעננה, עמ’ 269-294.

זובידה, הני ולביא, לירון (2015). תהליך הדעיכה של המפלגות הארציות בבחירות המקומיות – תרגיל הודיני, או רציונליות לשמה?, בתוך: דמוקרטיה מקומית בישראל: ביזור, מקומיות, השתתפות ופוליטיקה מקומית (איתי בארי וערן רזין, עורכים), ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, עמ’ 127-146.

זרצקי, מ. (2002). “פרישה באמצע החיים”, סטטוס- כתב עת לחשיבה ניהולית ואסטרטגית , 134, עמ’ 12-18.

חימי, ח. (2000). הסתגלות גברים לפרישה מצה”ל, חיבור לשם קבלת תואר “דוקטור לפילוסופיה” , אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. 

יהב ד. (2008). אלופי צה”ל ואנשי רוח בפוליטיקה הישראלית ייצוגם, השפעתם ומשמעותם,  תל אביב: צ’ריקובר מוציאים לאור.

כהן, ס.א. (2003). “היחסים המשתנים בין החברה והצבא בישראל”, בתוך: אלחאג’, מ. ובן¬ אליעזר, א. (עורכים), בשם הביטחון : סוציולוגיה של שלום ומלחמה בישראל בעידן משתנה, חיפה :הוצאת הספרים של אוני’ חיפה, עמ’ 124-103.

לוי, יגיל ושריג, אתי  (2014). השלטון המקומי – בין המדינה, הקהילה וכלכלת השוק : כרך א, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.

לוי, יגיל (2007). השפעת ההינתקות על מעמד הצבא , בתוך: צבא שיש לו מדינה? : מבט חדש על מקום הביטחון ומערכת הביטחון בישראל, גבי שפר (עורך), ירושלים: מכון ון ליר, עמ’ 35-42.

לוי, יגיל (2003). צבא אחר לישראל : מיליטריזם חומרני בישראל, משכל ידיעות ספרים, תל-אביב. 

ליסק, משה (2009). עיונים בהיסטוריה חברתית של ישראל, מוסד ביאליק, ירושלים.

ליסק, מ. (1999). “ייחודיות ונורמליזציה ביחסי צבא’ ממשל בישראל” , בתוך: כהן ¬אלמגור, ר. (עורך), סוגיות יסוד בדמוקרטיה הישראלית, תל אביב: הקיבוץ הארצי, עמ’ 246-227.

פופר, מיכה (2004). “צה”ל כמחנך לפטריוטיו”, בתוך:  אבנר בן-עמוס ודניאל בר-טל (עורכים), פטריוטיזם : אוהבים אותך מולדת, הקיבוץ המאוחד, רעננה, עמ’ 195.

שקד ד. (2008). הקריירה השנייה של קציני צבא בכירים בישראל, חיבור לקבלת תואר “דוקטור “ביה”ס לממשל ולמדיניות, אוניברסיטת ת”א.

Barak, O., & Tsur, E. (2012). The military careers and second careers of israel’s military elite. The Middle East Journal, 66(3), 473-492.

Barkol, Rina (1996). Israel: Retraining Military Officers as Principals. International Journal of Educational Reform,  Vol. 5, Iss. 3, 305-309.

Barclay, S. R., Stoltz, K. B., & Chung, Y. B. (2011). Voluntary midlife career change: Integrating the transtheoretical model and the life-span, life-space approach. The Career Development Quarterly, 59(5), 386-399.

Bar-Zohar, Y. (1997). The transition of ZAHAVs retired officers to a second career in the educational realm, Kfar-Saba, Israel: Beit-Berl College.

Bennett, D.,U.S.A.F.B.S.C.(Ret), Wellman, Greg,R.Ph, PhD., Mahmood, M., PhD., Freye, R., PharmD., Remund, D.,M.S.U.S.A.(Ret), & Samples, P. L.,U.S.A.F.B.S.C.(Ret). (2015). Survey of retired military pharmacist’s transition to a civilian pharmacy career path. Military Medicine, 180(12), 1219-1224.

Brunger, H., Serrato, J., & Ogden, J. (2013). No man’s land”: The transition to civilian life. Journal of Aggression, Conflict and Peace Research, 5(2), 86-100.

Creswell, J.W. and Clark, P.L. (2011). Designing and Conducting Mixed Methods Research, 2nd ed. Thousand Oaks, CA: Sage. 

de Medeiros, K., & Rubinstein, R. L. (2016). Depression and the performance of masculinity in a military retirement community. Men and Masculinities, 19(2), 148-166.

Edelmann, A. (2018). Culturally meaningful networks: On the transition from military to civilian life in the united kingdom. Theory and Society, 47(3), 327-380.

Galily, Y., & Shimon, P. (2012). The transition of retired military officers to a second career in sport management: The israeli case. Journal of Multidisciplinary Research, 4(2), 5-17.

Gambhir, V., & Chadha, N. K. (2013). Psychological experiences of midlife. Indian Journal of Positive Psychology, 4(1), 26-31.

Gore, J., Fray, L., Wallington, C., Holmes, K., & Smith, M. (2017). Australian school student aspirations for military careers. Armed Forces and Society, 43(2), 238-259.

Hennink, M., Hutter, I., & Bailey, A. (2011). Qualitative research methods. Los Angeles, CA: Sage.

Horton, J. L., Jacobson, I. G., Wong, C. A., Wells, T. S., Boyko, E. J., Smith, B., . . . Smith, T. C. (2013). The impact of prior deployment experience on civilian employment after military service. Occupational and Environmental Medicine, 70(6), 408.

Higate, P. R. (2001). Theorizing continuity: From military to civilian life. Armed Forces and Society, 27(3), 443-460.

Ingham, R., Vanwesenbeeck, I., & Kirkland, D. (2009). Interviewing on sensitive topics. In A. Memon & R. Bull (Eds.). Handbook of the psychology of interviewing (pp. 145-164). Chichester, UK: John Wiley & Sons.

Jolly, R.(1996). Changing step: from military to civilian life: people in transition. London: brassey’s.

Lake, D. M., Allen, P. E., & Armstrong, M. L. (2016). Capitalizing on military nurse skills for second-career leadership and staff development roles. The Journal of Continuing Education in Nursing, 47(11), 503-510.

Lim, H. (2018). Compulsory military service, civilian wages, and retirement decision. International Journal of Manpower, 39(1), 106-132.

MacLean, M. B., Van Til, L., Thompson, J. M., Sweet, J., Poirier, A., Sudom, K., & Pedlar, D. J. (2014). Postmilitary adjustment to civilian life: Potential risks and protective factors. Physical Therapy, 94(8), 1186-95. 

Maman, D. & Lissak, M. (1996). Military-civilian elite networks in Israel: a case study in boundary structure. In: Frankel, B. (Ed.).  A Restless Mind (pp. 49-59). new York: Frank Cass & Co.

Mushkat, M. (1985). Intersectoral administrative resource transfer in the process of development: Retired military officers as civilian administrators in Israel. International Journal of Contemporary Sociology, 22(-), 213-239.

Rausch, M. A. (2014). Contextual career counseling for transitioning military veterans. Journal of Employment Counseling, 51(2), 89-96. 

Robertson, H. C., & Brott, P. E. (2014). Military veterans’ midlife career transition and life satisfaction. The Professional Counselor, 4(2), 139-149.

Robertson, H. C. (2010). Life satisfaction among midlife career changers: A study of military members transitioning to teaching (Doctoral dissertation).

Sharma, N., & Rishi, P. (2015). The effect of retirement on lifestyle, well-being and ability to cope in indian army. Journal of Organization and Human Behavior, 4(1).

Simon, C. J., Warner, J. T., & Pleeter, S. (2015). DISCOUNTING, COGNITION, AND FINANCIAL AWARENESS: NEW EVIDENCE FROM A CHANGE IN THE MILITARY RETIREMENT SYSTEM. Economic Inquiry, 53(1), 318.

Smaliukiene, R. (2013). Entrepreneurship opportunities after military career: Practice in central and eastern versus western europe. Entrepreneurial Business and Economics Review, 1(4), 97-108.

Spiegel, Peter E. & Shultz, Kenneth S.(2003). The Influence of Preretirement Planning and Transferability of Skills on Naval Officers’ Retirement Satisfaction and Adjustment. Military Psychology, Vol. 15, Iss. 4,  285-307.

Strangways, R., & Rubin, B. (2012). Primer on military retirement. Journal of Legal Economics, 18(2), 17-45.

Talib, M. A., & Aun, T. K. (2009). Predictors of career indecision among Malaysian Undergraduate students. European Journal of Social Science, 8(2), 215- 224.

Tracy, S. J. (2013). Qualitative research methods: Collecting evidence, crafting analysis, communicating impact. Chichester, UK: Wily-Blackwell.

Turner, D. W., III. (2010). Qualitative interview design: A practical guide for novice investigators. The Qualitative Report, 15(3), 754-760.  

Tūtlys, V., Winterton, J., & Liesionienė, O. (2019). Institutional aspects of competence-based integration of retired military officers into the civilian labor market. Personnel Review, 48(1), 21-39.

Tūtlys, V., Winterton, J., & Liesionienė, O. (2018). Integrating retired military officers into the civilian labor market. European Journal of Training and Development, 42(5), 319-341.

Vigoda-Gadot, E., Baruch, Y., & Grimland, S., (2010). Career transitions: An empirical examination of second career of military retirees. Public Personnel Management, 39(4), 379-404.

Vlad, D. V. (2014). Career Change Process. Calitatea, 15, 59-64.

Williams, R., Allen-Collinson, J., Hockey, J., & Evans, A. (2018). ‘You’re just chopped off at the end’: Retired Servicemen’s identity work struggles in the military to civilian transition. Sociological Research Online, 23(4), 812-829.

Willig, C. (2013). Introducing qualitative research in psychology. Maidenhead, UK: McGrawHill Education.

Yates, Julia (2006). The career coaching handbook, routlage, London.