הקורונה כמשל – קריאת ההשכמה הגלובלית מצלצלת בענבלי העולם !
מכת הקורונה טרפה את הקלפים ועצרה את החיים לכולנו באחת. שיתקה את העולם והכניסה את כולנו לבתים, להתגונן מפניה, להתבודד לתוך עצמנו, להתבדל מן העולם, לשוב אל הבית, אל המשפחה מחד ומאידך להיענות לצו הריחוק החברתי .
ודווקא כעת, כאשר האביב באוויר, והפריחות מלבלבות וקוראות לנו לצאת להתפעם מיופיין, מבקש הטבע גם הוא ריחוק מכולנו. מבקש גם הוא להתבודד עם עצמו, להינות מהחופש שלו מידיהם של בני האדם- הכורתים את יערותיו, המשליכים פסולת לים ולמקורות המים, המגדילים את החור באוזון, המשבשים את סדרי בראשית אשר נשתכחו מליבם ומתודעתם.
חג הפסח הקרב ובא הוא חג של קירבה משפחתית וחברתית, חג של חירות ואביב. חג של קניות וניקיונות, חג של מפה ומצות, חג של הגדה ושל קושיות, חג של פריחות ותקוות.
ההגדה מתזכרת אותנו כל שנה מחדש בעשר המכות אשר ניחתו על מצרים.
מכת הדם ממלאת את כל מקורות המים עד מחסור במים והיאלצות לכריית בארות, מכת הצפרדעים ממלאת את הבתים בצפרדעים השורצות להם ובמותן מעלות ריח פגרים רע בכל הארץ, מכת הכינים מביאה לגירודים קשים וסבל רב, הערוב שוטף את הארץ במכרסמים וחרקים מזיקים חלקם טורפים את בני האדם ומביאים עימם את סביבת חייהם –קרי ביצות וג’ונגלים אל תוך הבתים, הברד הורג אנשים וחיות, הארבה שבא אחריו משחית את היבולים המעטים שנותרו אחרי הברד, החושך מביא עלטה מוחלטת לשלושה ימים ומכת בכורות ממיתה כל בכור –אדם ובהמה.
שתי מכות מזכירות את מכת הקורונה של 2020. מכת הדבר (מגיפה שסימניה במחלה זיהומית שהועברה על ידי חיידק והביאה לתמותה שבין 60 ועד 90 אחוז) ומכת השחין (מחלת אבעבועות קשה).
מטרת המכות הללו נועדה להוכיח את משילותו ושליטתו הבלעדית של הבורא בעולם ולעצב לנו מחדש את התפישה לעניין מיגבלת הכוח שלנו כבני אנוש.
מצוין גם כי אלוהים ביקש ממשה להקשיח את ליבו של פרעה כדי שזה יסרב להוציא את ישראל ממצרים ואז תונחת על המצרים מכה אחר מכה ומכאן ניתן לשאוב את “הטוויסט” שבעלילה…
החיידק הזה בא ללמדנו משהו. הוא בעצם השליח. מה מעצם הגעתו הפסיק במיידית?
הפסקנו לצרוך (מלבד אוכל) כמעט הכל… גם החבילות נעצרו ואין מסחר באינטרנט ,הפסקנו לבלות, הפסקנו לנסוע והעולם סגר גבולות, אין טיסות, אין נופשונים, הפסקנו להיפגש, הפסקנו לעבוד, הפסקנו לצאת לטבע- פתאום אפשר להסתפק במועט, להיות מבודד, לשוב “לתה וללימון ולספרים הטובים”, ולשיר “כן אני אוהב להיות בבית…”, והכי הכי- אנו לומדים באופן כמעט כפייתי להיות “ערבים זה לזה”…
לא משום שאיבדנו את יכולת השיפוט והביקורת שלנו ולא משום שהתחלנו לאהוב את זולתנו, לא משום שההתחשבות הפכה לטבע השני שלנו ואפילו לא בגלל שבא לנו לקיים את מצוות “ואהבת לרעך כמוך” (או יותר נכון “ואהבת לרעך גם אם הוא לא כמוך”)- אלא משום שאם לא נגלה סולידריות ולא נאהב את רענו כמונו- נחדל להתקיים…
חרב הפיפיות הזאת המתנופפת מעל ראשינו לא עושה הבדל בין עני לעשיר, חכם וטיפש, יפה ומכוער, אופנתי או מיושן, יהודי או ערבי, דתי או חילוני, מצליח או נכשל, עוצמתי או חלש… בין מדינות עשירות לעניות, גדולות או קטנות- היא מאיימת לכלות את כולנו. היא מבקשת שנקשיב להוראות, שנבין כי ההדבקה מסוכנת לכולנו ואין ביטוח לאף אחד מאיתנו.
שום כסף לא יכול לקנות ביטוח כנגד הקורונה, ורק אנו האנושות הגלובלית, בכוח המחשבה והמדע נוכל לאסוף מידע ולהילחם בה.
אבל זה מצריך אחדות, זה מצריך ויתור, זה מצריך אמונה, זה מצריך עצירה.
וחישוב מסלול מחדש.
זה מבקש מאיתנו לבחון את הנגעים של עצמנו. להקדיש מחשבה על מה באמת מבקשים מאיתנו החיים עצמם ומהי יציאת מצרים שלנו השנה.
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם”
והקורונה היא יציאת מצרים הפרטית של כל אחד ואחד מאיתנו על פני הגלובוס הזה שנברא עבורנו.
היא חשבון הנפש הפרטי, המשפחתי, החברתי, האקולוגי, הכלכלי, הפוליטי, הסוציאלי והקוסמי של כל אחד באחד בחלקת אלוהיו המבודדת ושל כולנו יחד כחברה, כמדינה, כעולם.
הקורונה היא “קריאת השכמה” לכל מי ששכח להתעורר למה שחשוב באמת, לכל מי שנרדם בשמירה על הערכים והמצפון שלנו, לכל מי שטרם הבין כי הפשטות היא המורכבות האולטימטיבית, ואולי היא המפתח לחוללות שינוי אמיתי, למען עולם טוב יותר.
“חופש אינו שאלה של גודל הכלוב, אלא של מי שמחזיק במפתח”- ובעת הזאת, ממש כמו בעת בה היו בני ישראל עבדים במצרים וביקשו לשחררם, באה הקורונה להזכיר לנו כי גם אנחנו הפכנו לעבדים של הזמן הזה, עבדים של הכסף, המעמד, הצריכה, הראוותנות- וכבר אין לנו משה שיוציא אותנו ממצרים ….
אבל – מישהו בכל זאת מחזיק את המפתח… וכולנו נכלאנו על ידו בכלובים שונים בגדלים שונים- וניכפה עלינו להסתגל לתנאי הכליאה הללו….
וזה שמחזיק את המפתח הוא לא אדם ולא חייזר – הוא חמקמק וקטן… והוא מסתורי ומסוכן- הוא השליח שבא להוריד לנו את השאלטר , לעשות לנו הדממה…. להביא עלינו SHUT DOWN , שירגיש לכולנו מהי מיגבלת הכוח וכמה כולנו רק בני אדם… ללא הבדל דת, מין, צבע, אמונה….
שאין כאן שכר ועונש, ואין כאן טובים ורעים, יש כאן דרך שאבדה, עולם שהתנכר לעצמו והוא נדרש לאסוף את השברים ולייצר פאזל חדש- צודק יותר, נכון יותר, מרוסן יותר, מכבד יותר- כדי שהאבולוציה לא תעשה עלינו מוטציות ולא תאיים לכלותנו.
“כי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו”- והפעם כולאים אותנו ומזהירים מפני כלייה….
יש שיאמרו כי הגאולה בפתח ומשיח כבר כאן … ויש שיפנימו כי הגאולה שוכנת בכל אחד מאיתנו פנימה, ובמתן התאווררות מוחלטת לכל מה שהסית אותנו מלהתבודד פנימה אל עצמנו- נוכל למצוא אותה , לבודד אותה ולהציבה על המסלול החדש שנחשב לנו לחיים טובים יותר ובריאים יותר!
חג שמח לכן חברותיי היקרות לעמותה, לבני ביתכן ולכל אוהביכן!
חלי פרידמן, יו”ר עמותת “פני”ם חדשות”
